פסק-דין בתיק תע"א 2640/09 - פסקדין

1.       לפנינו תביעה לתשלום פיצויי פיטורים מכוח צו הרחבה בענף ההובלה וכן תביעה לזכויות סוציאליות נוספות .

המסגרת העובדתית

2.       ואלה העובדות שאינן שנויות במחלוקת בין הצדדים, כעולה מחומר הראיות :

א.      הנתבעת הינה חברה שעסקה במתן פתרונות לוגיסטיים למסעדות ולבתי קפה בשוק המזון המקצועי. פעילותה כללה רכישת מוצרים המיועדים לשוק המזון המקצועי ומכירתם למסעדות ולבתי קפה .

ב.       במקור הוגשה התביעה נגד 3 נתבעים נוספים , אולם ביום 8.6.2010 נמחקה התביעה נגד שלושת הנתבעים הנוספים, בעקבות בקשה מוסכמת שהוגשה על ידי הצדדים.

ג.        התובעים הועסקו על ידי הנתבעת כנהגי משאית להובלת סחורות.

ד.       ביום 3.12.2007 מסרה הנתבעת, לכל אחד מהתובעים, מכתב פיטורים ובו הודע להם על סיום יחסי העבודה ביום 3.1.2008: "בשל קשיים כלכליים שהחברה נקלעה אליהם בתקופה אחרונה, אנו נאלצים להודיע לך על סיום עבודתך בחברת פודלוג." הנתבעת סיימה פעילותה בסמוך לאחר מכן .

ה.      עם פיטוריהם ערכה הנתבעת לכל אחד מהתובעים גמר חשבון, כך שבתלוש שכר חודש 12/2007 נכללו סכומים נוספים שהגיעו לכל אחד מהתובעים.

האם הוראות צו ההרחבה בענף ההובלה חלות בענייננו

3.       לטענת התובעים, יש להחיל את הוראות צו ההרחבה בענף ההובלה על הצדדים שכן הנתבעת היתה מפעל הובלה ותפקידם הקבוע של התובעים היה נהיגת רכב משא להובלת מטענים. לטענת הנתבעת היא לא היתה מפעל הובלה ולפיכך הוראות צו ההרחבה בענף ההובלה אינן חלות עליה.

4.       צו ההרחבה בענף ההובלה קובע כי תורחב תחולתן של הוראות ההסכם הקיבוצי שבין התאחדות בעלי מפעלי ההובלה בישראל לבין ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל וכי ההוראות האמורות יחולו על כל המעבידים בעלי מפעלי הובלה ועובדיהם שתפקידם הקבוע הוא נהיגת רכב משא להובלת מטענים. סעיף 6 להסכם הקיבוצי קובע כי התחולה הינה רק על " עובדים שתפקידם הקבוע הוא נהיגה גם אם באופן זמני אינם מועסקים בנהיגה."

5.       תפקידם הקבוע של התובעים היה נהיגה ברכב משא ועל כך אין חולק. המחלוקת הינה האם הנתבעת היתה מפעל הובלה ואנו סבורים שהתשובה לכך שלילית.

מר ברגר מסר בתצהירו כי הנתבעת עסקה ב" מתן פתרונות לוגיסטיים למסעדות ובתי קפה בשוק המזון המקצועי" ובחקירתו הנגדית הסביר : "החלטנו אני והשותפים להקים חברת לוגיסטיקה שהיא תרכז את כל תנועת החומר מהספקים למטבחים". בהמשך העיד: " הצעד הראשון היה מחסן בו ריכזנו את הסחורות של אותם ספקים, בהתחלה ריכזנו את הסחורות והשלמנו את השרשרת בכך שהיה לנו מחסן, מערכת הפצה ומרכז הזמנות."

התובע 1 אף אישר בחקירתו הנגדית כי הנתבעת העסיקה גם עובדי מחסן ועובדים במרכז הזמנות .

הגב' ילנסקי העידה אף היא בחקירתה הנגדית כי " חלק משרשרת האספקה כמוגדר זה הפצתה של הסחורה אבל זה לא חלק מרכזי... אפשר להגיד שהעבודה מתחלקת ל - 3 חלקים מרכזיים, כל תהליך הרכש עבור הלקוחות, איחסון והכנת הזמנות עבור לקוחות במחסן - והפצת ההזמנות האלה ללקוח. אפשר לחלק את זה ולומר שההפצה זה 1/3 מהעיסוק של החברה."

מר ברגר אף הבהיר בחקירתו הנגדית כי " רוב ההכנסות של החברה ובדיעבד גם הרווח, היה מהשירותים של הקניה והמכירה של הסחורה."

6.       התובעים הפנו לאתרי אינטרנט שונים אשר לגרסתם מסווגים את הנתבעת כחברת הובלה. כך למשל הפנו לתדפיס מאתר " דנסגייד מדריך העסקים של ישראל" שלגרסתם מסווג את הנתבעת כחברת הובלה אולם בתדפיס מוגדרת החברה לא רק כחברה בתחום ההובלה אלא : "מרכזי הפצה ומחסנים - ניהול ותפעול; ניהול אדמיניסטרטיבי; לוגיסטיקה - תכנון ופיתוח; הובלה מקומית במשאיות עם אחסון."

7.       כן הפנו התובעים בסיכומיהם  לפרסומי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה  - " הסיווג האחיד של ענפי הכלכלה" וטענו כי יש לסווג את עיסוקה של הנתבעת כמפעל העוסק בהובלה יבשתית - הובלת מטענים בדרכים. איננו סבורים כי יש בסיווג האחיד של ענפי הכלכלה כדי להועיל לתובעים שכן כאמור עולה מהראיות כי פעילות הנתבעת לא היתה הובלה בלבד והובלה אף לא היתה עיקר פעילותה של הנתבעת. מטעם זה אף אין בתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה), התשי"ד - 1954, כדי להועיל לתובעים.

8.       העובדה שכחלק מ"מערך הלוגיסטיקה" העסיקה הנתבעת נהגים שחילקו את הסחורה לבתי הקפה ולמסעדות אין בה כדי להפוך את הנתבעת לחברה בתחום ההובלה. אין חולק כי במסגרת השירות שסיפקה הנתבעת ללקוחותיה היא דאגה להובלת המוצרים ישירות ללקוח ולשם כך העסיקה נהגים אולם אין בכך כדי לסווג את הנתבעת כמפעל שעיקר עיסוקו בתחום ההובלה.